סגנון משחק עם 3 בלמים – בעד ונגד

בעת האחרונה אנו מבחינים במספר רב של מאמנים אשר עוברים לשחק בסגנון משחק עם 3 בלמים במרכז ושחקני צד בימין ובשמאל, אשר ממלאים תפקיד חשוב בסגנון משחק זה, מכיוון שיש להם תפקידים הגנתיים והתקפיים. ברוב המקרים, שאר שחקני הקבוצה מחולקים בין שחקני מרכז המגרש ושחקני החוד בוואריאציות שונות. 3 קשרים ושני חלוצים. 4 קשרים וחלוץ אחד. 3 קשרים, שחקן מתחת לחלוץ וחלוץ בחוד.

שאלת השאלות היא, האם מדובר בסגנון משחק הגנתי? או התקפי?

רבים יאמרו, ויש לא מעט צדק בדבריהם, שסגנון משחק זה הוא הגנתי מכיוון שהוא מציב 3 בלמים, כנגד קבוצות שמשחקות במקסימום עם 2 חלוצים, ולפעמים גם עם חלוץ חוד אחד. התחושה היא אצל המאמנים, ששלושת הבלמים במרכז, בימין ובשמאל, הם בטחון במשחק ההגנה, מכיוון שתמיד יש במרכז שחקן או 2 שחקנים שאינם ניצבים בשמירה על חלוצי או קשרי היריב. בנוסף לכך, הניסיון מלמד אותנו, שכאשר קבוצה בסגנון משחק כזה מפגרת בתוצאה, ברוב המקרים המאמנים יעשו שינוי טקטי ויעברו לשחק עם 2 בלמים ו-2 מגנים, ויאפשרו שחקן נוסף בקישור או בהתקפה.

השאלה הנשאלת היא, מדוע לחכות לפיגור בתוצאה כדי לעבור לסגנון משחק עם 4 שחקני הגנה?

אנו רואים גם מקרים הפוכים. קבוצה שנמצאת ביתרון ומשחקת עם 4 שחקני הגנה, 2 בלמים ו-2 מגנים, משנה לקראת סוף המשחק את הסגנון ל-3 בלמים על חשבון קשר או חלוץ, כדי לשמור על התוצאה. האם סגנון משחק כזה, עם 3 בלמים, מאפשר לקבוצה בטחון הגנתי ומונע ספיגת שערים?

אנסה להסביר את היתרונות והחסרונות של סגנון משחק זה:

היתרונות והחסרונות תלויים כמובן גם ובעיקר ברמת השחקנים וברמת האימון שהם מקבלים, כדי להביא את הקבוצה לרמת משחק יציבה וטובה כדי לנצח, שהרי זו המטרה של כל קבוצה ומאמן.

יתרונות הסגנון של 3 בלמים הם ראשית בתחושה שמרכז ההגנה מתוגבר, הרי בסופו של דבר רוב השערים מובקעים מן המרכז, למרות שהם בדרך כלל מתחילים בפעולות מהצדדים.

היתרון השני הוא החופש בהנעת הכדור במרכז ההגנה, שהרי קבוצה המשחקת עם חלוץ אחד תתקשה ללחוץ על הבלמים ותצטרך לקדם שחקני קישור כדי להפעיל לחץ על 3 הבלמים הפרושים לרוחב המגרש.

בדרך כלל הקבוצה שמנגד תחכה להפעיל לחץ במרכז המגרש וזה מאפשר לבלמים לצאת עם הכדור בחופשיות יחסית כדי להתחיל את בניית משחק ההתקפה.

היתרון השלישי הוא יצירת "ציר מרכזי" חזק ומעובה הכולל 2-3 קשרי אמצע ושני קשרים/מגנים בצדדים. כך שבעת התגוננות, 2 קשרי הצד הם למעשה גם מגנים ומסוגלים להגן גם בקישור וגם בקו ההגנה, לצד שלושת הבלמים.

כדי לסיים את פרק היתרונות חשוב לומר כי בסגנון משחק זה המאמן נדרש למצוא שחקנים המתאימים לסגנון. ראשית 3 בלמים אשר מסוגלים להגן אבל גם להניע את הכדור, ברמה טכנית טובה.

מציאת בלמים, מהירים ברמה סבירה, שיודעים להגן גם בצידי המגרש, (שהרי אין הגנה במרכז המגרש דומה להגנה בצדדים), ומציאת 2 מגנים אשר מסוגלים למלא תפקידי הגנה והתקפה כאחד, בעלי כושר גופני מושלם, מהירות וניידות.

החיסרון העיקרי של סגנון משחק זה לדעתי, הוא חוסר איזון בארגון הקבוצה. כדי ליצור איזון טקטי, אנו זקוקים ל 3 קווי הגנה במרכז המגרש, ו 2 קווי הגנה בצדדים.

במרכז 2 חלוצים שני קשרים ושני בלמים, שני קווי ההגנה בצדדים של קשר ומגן, דבר המאפשר להם בנוסף משחק מעבר מהיר הגנה/ התקפה ופינוי שטחים בהתקפה כאשר הקשר נכנס לתוך המגרש מהקו ומפנה שטח למגן שבא מאחור.

אנו יודעים שהגנה כפולה היא הבסיס למשחק הגנה יעיל. שחקן תוקף ושחקן שני מכסה. כאשר ההגנה בצדדים היא של שחקן אחד, הדבר מחייב את אחד הבלמים לצאת לצד כדי להגן ואז ממילא קו שלשת הבלמים נשבר.

בלמים גם לא אוהבים להגן בצד וזאת משום שדרושה מהירות טובה כדי להגן בצד. בחירת בלמים מבוססת בדרך כלל על מציאת שחקנים שיודעים להתמקם, בעלי ניסיון, חזקים גופנית ואגרסיביים. המהירות אינה תמיד בראש סולם העדיפות של המאמן כשהוא מציב בלמים בהרכב קבוצתו.

החיסרון השני לדעתי, הוא הקושי בהנעת כדור בשלושה בלמים. הנעת כדור דורשת שטח רחב כדי לגרום לשחקני היריב לאבד כוחות בניסיון הלחץ שלהם ולרוץ מרחקים ארוכים. 3 בלמים על רוחב המגרש אינה דומה ל 2 בלמים לרוחב המגרש ולשני מגנים על הקווים. במידה ו 3 בלמים ינצלו את כל רוחב המגרש הם ימצאו את עצמם על הקווים וממש לפניהם על הקווים את שחקני הצד, ללא שטח למסירה בטוחה. בפועל שחקני היריב יאפשרו לבלמים להניע כדור ללא מטרה ויסגרו את אפשרויות המסירה לקשרים ואז כנראה אחד הבלמים ישחק כדור ארוך לעבר שחקני ההתקפה. משחק ללא בניה ושנותן יתרון ליריבה.

החיסרון הנוסף לדעתי הוא בזבוז של שחקן אשר יכול לתרום בקישור לעומת עמדה של בלם שלישי, הן מבחינה הגנתית והן מבחינה התקפית. רוב החלוצים היום אינם נשארים בעמדה קדמית כל הזמן וחוזרים לאחור כדי להשתתף במשחק הנעת הכדור. האפשרות של הבלם היא להישאר בעמדה או לצאת לכיוון השחקן בעמדה קדמית יותר. שינוי המיקום הוא לא פשוט כאשר מדובר במשחק הגנה. איבוד שיווי משקל טקטי הוא וודאי כשיש שינויי עמדות תוך כדי משחק ועל כן יש שחקן אחד מיותר בקוו הבלמים.

במידה והקבוצה היריבה משחקת עם 4 שחקני הגנה ו 4 או 5 קשרים היא תנסה לתקוף תמיד דרך הצדדים ובמיוחד בצד שבו המגן/קשר לא הספיק לחזור להגנה. מלאכה לא קלה לתקוף ולהגן במשך 90 דקות, ומציאת שחקנים שמסוגלים לתקוף נכון ולהגן נכון היא קשה עד יותר.

החיסרון האחרון לדעתי הוא מנטלי. 3 בלמים מייצגים תפיסה הגנתית. רוב הקבוצות הנוקטות בסגנון זה הן קבוצות חלשות שמתמודדות נגד קבוצות טובות יותר. משמע, אנחנו פוחדים, אנחנו נזהרים, אנחנו רוצים בטחון בהגנה. אבל האם 3 בלמים הם באמת בטחון בהגנה ?

מה דעתכם ?