ניתוח משחק חצי גמר הגביע העולמי

צרפת - בלגיה 0:1

אני מניח ששתי הנבחרות למדו זו את זו, את היתרונות והחסרונות של כל נבחרת ועכשיו כל אחת מהן הייתה צריכה לבחור את האסטרטגיה שלה למשחק. בדרך כלל כל קבוצה מנסה לשחק על החולשה של היריב בהנחה שכך תוכל לגבור עליה.

במשחק זה, מאמן נבחרת צרפת, דהשאמפ, שיחק על הכוח של היריב כלומר: נבחרת בלגיה חזקה מאוד בהתקפות מעבר (התקפות מתפרצות) ודהשאמפ כדי למנוע זאת, שיחק באותה צורה, משמע הנגנה נסוגה, נותנים ליריב להניע את הכדור עד לתוך מחצית המגרש של הקבוצה היריבה, ואז מנסים תוך כדי לחץ נסוג לחטוף כדור מהיריב, ולנצל את הכישרון והמהירות של שחקני ההתקפה, במיוחד אמבאפה וגרייזמן, כדי להגיע לסיום לשער.

נכון, המשחק היה ברובו משעמם, והשער הובקע ממצב נייח אבל ההגנה הצרפתית נטרלה לגמרי את לוקקו, דה בריינה ואפילו אדן הזאר לא הצליח בכדורים המופלאים שלו למעט בדקות הפתיחה של המשחק.

מחצית ראשונה:

לאחר פתיחה בה נבחרת בלגיה הייתה יותר דומיננטית והגיעה אף לקרבת השער לאחר חטיפת כדורים וכדרור של הזאר, שתי הקבוצות משחקות משחק טקטי דומה, שתיהן מנסות לא להשאיר שטח להתקפות מתפרצות והמשחק הופך להיות איטי בהנעת הכדור ומהיר לאחר חטיפת כדור.

על אמבאפה יש שמירה כפולה כאשר וורטונגן, אחד משלושת הבלמים הבלגים הופך להיות למעשה למגן שמאלי, מכיוון שהקשר בצד שמאל של בלגיה הוא אדן הזאר שיכולת ההגנה שלו מוגבלת. מנגד, ההגנה הצרפתית גורמת ללוקקו לעזוב את העמדה הקדמית ולחזור אחורה כדי לחוש את הכדור מכיוון שרגעים ארוכים הוא לא היה במגע אתו.

לנבחרת צרפת יש קסם במסירות הכפולות הקצרות, אבל היא חסרה נוכחות מול השער, עדיין הזאר הוא השחקן היחיד בנבחרת בלגיה שמאתגר את ההגנה הצרפתית בכדרור מהיר ואיכותי.

מחצית 0:0 -בהחלט תוצאה שתואמת את סגנון המשחק של שתי הקבוצות.

מחצית שניה:

סגנון המשחק של שתי הקבוצות נשמר.

צרפת קצת יותר משוחררת ומביאה יותר שחקנים לעבר הרחבה של בלגיה, אבל עדיין לאחר איבוד כדור היא נסוגה לשליש האחרון של המגרש ומאפשרת לבלגים הנעת כדור חופשית.

הנבחרת הבלגית נענית לאתגר ושלושת הבלמים מתחילים להניע כדור גבוה ולמעשה הם אלה שמנהלים את ההתקפות, אולם ללא יכולת.

בדקה ה- 51 אמטיטי מבקיע בנגיחה. שער יפה מכדור קרן של גרייזמן והמשחק משתנה ברגע זה בכך שהצרפתים ממשיכים לסגת והנבחרת הבלגית מנסה להבקיע ולהשוות את התוצאה ע"י שליחת שחקנים רבים קדימה. מגמה זו לא נעלמה מעיניו של מאמן נבחרת בלגיה רוברטו מרטינס, ובדקה ה-60 הוא מבצע חילוף נכון לטעמי ומכניס את מרטנס במקום דהמבלה.

מרטנס שחקן איכותי והתקפי, מצדיק את הכנסתו למשחק בכמה הגבהות טובות לרחבת השער של צרפת ויוצר לחץ על ההגנה, אשר במשך מספר דקות מרחיקה את הכדור מאזור הסכנה, ללא כתובת.

בדקה ה-70 היה נראה לי שצרפת מאבדת כיוון, אמנם יוצאת מידי פעם להתקפות מעבר (מתפרצות) אבל נעצרת בעברות שחייבו כרטיסים צהובים אבל ללא תגובה מהשופט המקסיקני החלש, וגם כשהגיעו לעמדות הבקעה, נכשלו במסירה האחרונה ושוב חזרו להגן כדי לשמור על התוצאה.

בלגיה שולטת בקצב המשחק, מניעה את הכדור דקות ארוכות, אך ללא יכולת סיום לשער. למרות שינוי טקטי פנימי שעשה מרטינס כאשר פלאייני עובר לשחק כחלוץ נוסף, כדי לנצל את משחק הראש שלו. אותו פלאייני הוחלף בדקה ה-80 ע"י קראסקו, שוב חלוץ כדי לנסות ולהפעיל לחץ על הגנת צרפת. המסקנה יכולה להיות, שריבוי חלוצים לא בהכרח מביא למשחק התקפה טוב ולהבקעת שער. להפך, לעיתים ריבוי חלוצים גורם לצפיפות יתר באזור רחבת ה-16 והופך את הבקעת השער למבצע קשה יותר.

נבחרת צרפת ערכה 2 חילופים תוך 2 דקות. מטודי לאחר משחק מצוין ודינאמי נפצע וטוליסו נכנס במקומו לאותה העמדה בצד שמאל, ודקה קודם לכן, אנזונזי נכנס במקום ז'ירו שכנראה היה השחקן שרבים מצופי המשחק לא הבינו מדוע הוא היה על המגרש במשך דקות ארוכות. לדעתי הוא התאים מאוד לסגנון המשחק בכך שמשחק הראש שלא טוב, ויכול היה להתמודד עם משחק הראש הטוב של השחקנים הבלגים, ובנוסף הוא שיחק כחלוץ נסוג, כאשר גרייזמן ואמבאפה שיחקו לפניו כדי לנצל את המהירות שלהם בהתקפות המעבר.

בתוספת הזמן הנבחרת הבלגית ערכה חילוף אחרון כאשר באטשואי מחליף את צ'אדלי, אולם כפי שציינתי קודם, חלוץ נוסף לא בהכרח עוזר להבקעת שער.

לסיכום:

צרפת ניצחה, מכיוון שהמאמן שלה שיחק על הכוח של היריב. הכוח של הבלגים במשך כל הטורניר היה בהתקפות מתפרצות, בכדרור של הזאר ובמסירות של דה ברויינה. כל זה נעלם כאשר ,ברוב שלבי המשחק הם היו דומיננטיים בהנעת הכדור, ההתקפות שלהם היו מסודרות וללא מהירות, ולכן היה להם קשה להבקיע שער בהתקפה מסודרת.

הצרפתים במשחק בינוני, אולם לעיתים, עם יכולת טכנית מעולה.

יש להם שני בלמים ווארן ואומטיטי, חזקים, משחק ראש מעולה וטכניקה מעל הממוצע, שני קשרים ניידים, יוצאים קדימה עם הכדור וטכניים, קאנטה ופוגבה, ושני חלוצים מהירים, גרייזמן ואמבאפה, עם טכניקה מצוינת.

הם היו הציר המרכזי של נבחרת צרפת. ציר מרכזי חזק.

ציר מרכזי חזק הוא דבר חשוב מאוד לקבוצת כדורגל.